היד שאוחזת בברזל

בעזהי"ת א. במאמר שהופיע במגזין MASS (סקירת המחקרים החודשית של אריק הלמס, גרג נקלס ומייק זורדוס), סקר זה האחרון מחקר מ-2017 (1) שמסקנתו מבקשת לכאורה לנתץ את המוסכמה המקובלת בעולם הפאוורליפטינג בנוגע למעמדם ההיררכי של הסקוואט והדדליפט:  “results suggest that separate periodization, tapering and programming considerations may be unnecessary when using the squat and deadlift to develop muscular strength”. ב. המחקר התחיל משני ימי מבדק נפרדים, בהם נבדקו לחוד RM1 סקוואט ו-RM1 דדליפט. בחלוף מספר ימי מנוחה, נערך אימון שבו בוצעו 8 דאבלים  באחד התרגילים ל-95% מתוצאת ה-RM1 הנתונה, ובתום מספר ימים נוספים בוצע פרוטוקול זהה - לתרגיל השני. זמן ההמתנה שהוקצה בין סט לסט, היה 5 דקות.  אני מבין שזה בדיוק הזמן שמאוד מעניין לשמוע איך בדיוק בדקו את מדדי התשישות (EMG, כיווץ איזומטרי מירבי ורמת קורטיזול, בין השאר, אשר נבדקו בשני מועדי מדידה: האחד 5 דקות מתום האימון, והשני לאחר חצי שעה), אולם מנקודת מבטי כמאמן פאוורליפטינג אני בהחלט מוכן לצאת מנקודת הנחה שהכל כאן נעשה על הצד ...

בעזהי"ת א. היפרטרופיה הינה בסיס לבניית כוח קיצוני. אמירות ברוח הזו נשמעו שוב ושוב לאורך דברי ימי הפאוורליפטינג. החל מדאג הפברון (1), ארני פרנץ (2), ביל קזמאייר (3), ואד קואן (4), דרך סטפן קורטה (5), לואי סימונס (6), דייב טייט (7), ועד תקופה נאורה זו של תצלומי סלפי תחת כל עץ רענן: גרג נקלס (8), מייק איזרטאל (וצ'אד ווסלי סמית') (9). וכמובן: ולדימיר זטסיאורסקי (10) תודור בומפה (11), ולדימיר איסורין (12), ובראד שונפלד (13). ובאם תנדוד מעליכם שנת הלילה מבלי עלעול ישיר במחקרים, הנה שניים המעלים קשר חיובי בין פאוורליפטינג תחרותי ומסת שריר מפותחת (14)(15). והווי אומר: מתאמן מתחיל השואף להגיע ברבות הימים עד 180 ק"ג בנץ' פרס (תהליך שבשביל מתאמן ללא סטרואידים בוודאי יארך על פני מספר שנים, ואפילו בעזרת כימיה קיצונית לא יערך מהיום למחר), יטיב לעשות אם לאחר השלב הראשוני ביותר של אימוניו, יקדיש חלק כזה או אחר באימוניו להיפרטרופיה, בהשלמה לעבודת הכוח הספציפית (אלמנט שכמובן נמצא בכל מתודת פאוורליפטינג שאני יכול להעלות בדעתי, בין אם לצורך עיקרון הספציפיות באמצעות תרגי...