היד שאוחזת בברזל

בעזהי"ת "בשנת 1956, מומחי פיתוח כוח היו משוכנעים ששיאיו של פול אנדרסון, “הפלא של הטבע", מהווים את סיום התהליך ההיסטורי של עולם המשקולנות. צפונה מהם, כבר לא יפליג אדם”, כך פותח פאבל צצולין את ספרו Power To The People , וממשיך בתיאור המציאות שלא כל כך עלתה בקנה אחד עם הדברים, כשבאולימפיאדת אטלנטה נעים סולימנוגולו האגדי הניף  בתרגיל הסנאץ  מעט יותר מאשר הניף בזמנו פול אנדרסון, ובמשקל גוף של סביבות ה-60 ק"ג! מתוך זאת מגיע צצולין לדבריו הבאים: “אל תחרוץ דעה על כוחו של אדם, בהתאם לגודלם של שריריו … מקובל להניח שאדם רגיל, תחת המאמץ הכבד ביותר שיוכל לסחוט משריריו, לא יצליח להפעיל אלא 20-30% מיכולת הכיווץ שלהם, ואפילו משקולן בכיר לא יצליח להעפיל הלאה מעבר ל-50% מהיכולת הזו!  … רק כשאדם עומד מול מכת חשמל קטלנית, אם על ידי מכת ברק ואם בהוצאה להורג בכסא החשמלי, יגיעו שריריו לראשונה ולמרבה הצער גם לאחרונה, ליכולת הכיווץ המלאה שלהם, כיווץ שעוצמתו הקיצונית מביאה לקריעת שרירים וגידים ואפילו שבירת עצמות". הנקודה הזו שמקבלת ביטוי בכתיבה המשעשעת של פאבל צצול...

בעזהי"ת       אקספרס של חצות. בילי הייז מוצא את עצמו באגף המשוגעים של כלא האימה הטורקי , אגף שמעורר תחושות עזות של גועל וקבס גם לאחר שהצופים הסכינו למראות שאר האגפים של אותו כלא, אגף צפוף ומצחין המדהד בלהג שיח משוגעים בלתי פוסק, ובטורקית.        בטבור האגף, במרתף אפלולי למחצה, נמצאת מעין חצר טיולים אשר אליה ניגשים שוכני האגף מפעם לפעם, וכעדר זומבים חגים סביב עמוד אבן שנמצא במרכז החצר. מקיפים ומקיפים ומקיפים, בילי הייז בתוכם הלום פנים וקפוא מבט, ומקפידים ביותר על כלל השפיות האחרון שעוד נותר בידם: כיוון ההקפה יהיה רק עם כיוון השעון, חלילה לא להיפך.       כשרצון החיים של בילי הייז התעורר, ולא אלאה רבות בהשתלשלות העלילה, הוא ניגש לאותו מרתף אפלולי ומשמים, לעמוד התמהונים הנעוץ במרכזו, ומתחיל להקיפו נגד כיוון השעון. בשלב הראשון לא היה שם אף לחזות במעשה המסוכן וההרה אסון, אבל חיש קל הופיעו מימין ומשמאל משוכני האגף, ובעקשנות נואשת ניסו לשכנע את בילי הייז לחזור בו מהתקפת הטירוף שאחזה בו. גם האמריקאי הפדופיל שאף הוא מצא את עצמו לאחר כבוד ...

בעזהי"ת       פתגם לשון מתנשא טען שעיתונות הזבל והצהובונים נוצרו בעקבות חוק חינוך החובה, היות ובלעדיו לא היו להם קוראים. כשאתה מתעקש משום מה ללמד את כולם כולם קרוא וכתוב, לא סתם לשלוח חצי מהמדינה למחנות עבודה היכן אשר יעסקו בבניית מונומנטים שינציחו את פועלו של השליט הנאור, אתה יוצר סביב מיעוט אנשי המעלה שבלאו הכי היו לומדים קרוא וכתוב, שכבת אספסוף מתלהמת שאין בכוחה אלא לנהל שיח טוקבקים חסר תוכן ממשי.        כמובן שאין זו אמת, וכדברי אמירה עברית עתיקה: "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה". הצמא הגדול להצלחה של מי שמעולם לא זכה להזדמנות ראויה, ויכולתו להתמודד עם קשיים רבים ותלאות כאשר חווה משחר ילדותו, הם הם שהולידו את פסגת ההישגיות האנושית.        ואכן, אך בעת אשר רגליך יעמדו על סף מפתנו של חדר כושר אקראי באזור מגוריך - דומה ותמצא מעט יותר מקום לאותו פתגם מרושע. הזמינות הגדולה של חדר הכושר בכל פינת רחוב ותחת כל עץ רענן, היכולת של כל אחד לגשת אל המכשירים ולבצע בהם את זממו באין מפריע, איש הישר בעיניו יעשה, יוצרת תרבות אינסופית ש...

     בעת כותבו על תרגיל הבנץ' פרס - בספר Starting Strength, מבהיר מראש Mark Rippetoe  שהתרגיל אינו מובא  בוריאציה שבה תוכל להרים את המשקל הגבוה ביותר, אלא בזו שבאמצעותה תפתח כוח בצורה היעילה ביותר - ועל כן הוא מתעלם מכמה דגשי טכניקה המגיעים מעולם ה-PowerLifting והיכולים אכן בפועל להוסיף למשקל העבודה שלך - היות וכאמור אין מטרתו ב-Starting Strength להעלות בכל מניפולציה אפשרית את משקלי העבודה, אלא לעשות ממך מנייאק חזק.        אני יכול למצוא לא מעט הגיון בגישה הזו, המהווה אמירה מפוכחת ולמודת חכמת חיים. פתגם עברי עתיק מסביר שאין אדם נפטר מן העולם והשיג אפילו חצי מתאוותו, כי זה שרוצה מליון - כשישיג אותו יתאווה מייד להשיג כפליים, וזה שאתמול נהנה מהחיים עם  CBR 600, כבר מזמן מפנטז על הפיירבלייד . זה לא באמת משנה אם אתה מרים 100 ק"ג או 110 ק"ג בלחיצת החזה - לעומת האם אתה נמצא בתהליך ארוך ורצוף של התחזקות, פילוסופיית חיים מתמשכת של כוח פיזי, ולכן עזוב אותך מנסיונות קלוקלים ליצור גשר גיו מקסימלי על הספסל - ולך להתחזק לעזאזל....

      בחלוף הילולת השיכורים שנערכה לרגל הכתרתו של Dead Start Squat כתרגיל הסקוואט הבכיר ביותר לדעתי, קם הצורך לפתוח באי אלו דברי הסבר, ובמיוחד לאור השימוש האישי שלי בבוקס סקוואט על מנת לקבוע את הסקוואט התחרותי הכבד ביותר שהורם אי פעם בישראל תחת בדיקת סטרואידים, ולא התקררה דעתי עד שפיזרתי תחתיו דברי שבח והלל בהיותו אבן יסוד מהותית ומרכזית ב'גירסה הירושלמית' - תוכנית האימונים לפאוורליפטינג ללא ציוד על בסיס סטפן קורטה 3X3 .        ובראשית, מספר מילים נוספות אודות המכנה המשותף בין כל הוריאציות המוותרות על האנרגיה הנצברת בשלב האקסצנטרי של התרגיל. כאמור כאלה נמצאות רבות, הן בסקוואט, הן בבנץ' פרס (Dead Start Bench Press, Floor Press), והן בתרגילי כוח אחרים. כדי להבהיר אותו ביתר שאת, הבה נדבר על נורת החשמל הפשוטה הקבועה בתקרת כל בית מגורים, כמו גם מעל שולחן החקירות בכל מרתף עינויים שמכבד את עצמו.         זמן ממושך וניסויים רבים היו נחוצים לתומאס אלווה אדיסון, עד אשר פיתח את נורת הלהט החשמלית שסוף סוף בשונה מקודמותיה סיפקה אור למשך ...

      א. את באד ג'פריס, פגשתי לראשונה באחד מספריו של Pavel Tsatsouline , מי שבין השאר חיבר את אחד מספרי היסוד בעיני לחובבי אימוני הכוח, ספר שנכתב בשפה שוטפת ומלאת הומור: Power To The People . הפכתי בדפים מפה לשם, ופתאום נתקלתי בבחור המבצע מעלל לא יאומן: סקוואט המתחיל ממוטות הבטיחות של הכלוב, במשקל שעל פניו יכול להטביע ספינת מערכה ישנה וטובה, נניח היאמטו היפנית, על 72,000 הטון ותותחי ה-18 אינץ' שלה. (תמונה באדיבות ויקיפדיה).       מרבית תרגילי הכוח שתבצעו, מתנהלים על פי מתכונת קבועה. בנץ' פרס למשל: אתם נוטלים את המוט מהמעמדים שלו, מורידים אותו אל החזה, ואו אז בתקווה מצליחים ללחוץ אותו חזרה למעלה, עד שהידיים מתיישרות, והוא גם לא נופל על הפרצוף או כל מאורע חוויתי אחר. שלב ההורדה מכונה במונחי תורת האימון: השלב האקסצנטרי, ושלב ההעלאה מכונה: השלב הקונצנטרי.       אחד מהדגשים החשובים ביותר ללחיצת חזה אימתנית, הוא להקשיח בברוטאליות את השרירים במהלך שלב ההורדה אל החזה, וזאת בשל פעולה פיזיו-מיכנית פשוטה המתבצעת במהלך השלב האקסצנטרי: שרירי החזה...

בעזהי"ת       ההקשר הראשון שמן הסתם יעלה בדעתכם בנוגע לזרצ'ר סקוואט, היא שיחת טלפון נזעמת באישון לילה מיריב גוגלהיימר בכבודו ובעצמו , אשר ינזוף בכם בחומרה בגין רמיסה גסה של כמה מהסעיפים היותר החשובים באמנות ז'נבה לדורותיהן. למען האמת, אפשר להבין זאת. בסביבת חדר הכושר הישראלי הרגיל, אפילו תחת סקוואט עם 220 ק"ג, אפילו בעת דדליפט עם משקל דומה, נמצאת שם אפשרות סבירה לחלוטין שפתאום תופיע קבוצת אחים רחמנים בפתח חדר הכושר ותוליך אותך לאחר כבוד לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה, לאחר שמישהו התקשר בבהלה לרשויות בריאות הנפש. אז עכשיו לעזאזל להניח משקלים דומים על אמות הידיים? ולאד 'המשפד' דראקול, היה נהנה מהרעיון.        תוך כדי שברור לכל שמוצא התרגיל הזה לוט בערפילי שלג סקנדינביים, סצנה לבחירתכם מ'קונאן הברברי', הרי שטענתו של ג'יימי לואיס – בלוגר הפאוורליפטינג המפורסם, ש-Ed Zercher הגיע לביצוע התרגיל שמאז נקרא על שמו, כתחליף לתרגיל הסקוואט וזאת היות ואיתרע מזלו ולא היה ברשותו כלוב, נראית לי מעט מוזרה. כשנמצאים באמתחתך משקלי קלין-אנד-ג'רק וסנאץ' די קר...