היד שאוחזת בברזל

      א. את באד ג'פריס, פגשתי לראשונה באחד מספריו של Pavel Tsatsouline , מי שבין השאר חיבר את אחד מספרי היסוד בעיני לחובבי אימוני הכוח, ספר שנכתב בשפה שוטפת ומלאת הומור: Power To The People . הפכתי בדפים מפה לשם, ופתאום נתקלתי בבחור המבצע מעלל לא יאומן: סקוואט המתחיל ממוטות הבטיחות של הכלוב, במשקל שעל פניו יכול להטביע ספינת מערכה ישנה וטובה, נניח היאמטו היפנית, על 72,000 הטון ותותחי ה-18 אינץ' שלה. (תמונה באדיבות ויקיפדיה).       מרבית תרגילי הכוח שתבצעו, מתנהלים על פי מתכונת קבועה. בנץ' פרס למשל: אתם נוטלים את המוט מהמעמדים שלו, מורידים אותו אל החזה, ואו אז בתקווה מצליחים ללחוץ אותו חזרה למעלה, עד שהידיים מתיישרות, והוא גם לא נופל על הפרצוף או כל מאורע חוויתי אחר. שלב ההורדה מכונה במונחי תורת האימון: השלב האקסצנטרי, ושלב ההעלאה מכונה: השלב הקונצנטרי.       אחד מהדגשים החשובים ביותר ללחיצת חזה אימתנית, הוא להקשיח בברוטאליות את השרירים במהלך שלב ההורדה אל החזה, וזאת בשל פעולה פיזיו-מיכנית פשוטה המתבצעת במהלך השלב האקסצנטרי: שרירי החזה...

בעזהי"ת       ההקשר הראשון שמן הסתם יעלה בדעתכם בנוגע לזרצ'ר סקוואט, היא שיחת טלפון נזעמת באישון לילה מיריב גוגלהיימר בכבודו ובעצמו , אשר ינזוף בכם בחומרה בגין רמיסה גסה של כמה מהסעיפים היותר החשובים באמנות ז'נבה לדורותיהן. למען האמת, אפשר להבין זאת. בסביבת חדר הכושר הישראלי הרגיל, אפילו תחת סקוואט עם 220 ק"ג, אפילו בעת דדליפט עם משקל דומה, נמצאת שם אפשרות סבירה לחלוטין שפתאום תופיע קבוצת אחים רחמנים בפתח חדר הכושר ותוליך אותך לאחר כבוד לאשפוז פסיכיאטרי בכפייה, לאחר שמישהו התקשר בבהלה לרשויות בריאות הנפש. אז עכשיו לעזאזל להניח משקלים דומים על אמות הידיים? ולאד 'המשפד' דראקול, היה נהנה מהרעיון.        תוך כדי שברור לכל שמוצא התרגיל הזה לוט בערפילי שלג סקנדינביים, סצנה לבחירתכם מ'קונאן הברברי', הרי שטענתו של ג'יימי לואיס – בלוגר הפאוורליפטינג המפורסם, ש-Ed Zercher הגיע לביצוע התרגיל שמאז נקרא על שמו, כתחליף לתרגיל הסקוואט וזאת היות ואיתרע מזלו ולא היה ברשותו כלוב, נראית לי מעט מוזרה. כשנמצאים באמתחתך משקלי קלין-אנד-ג'רק וסנאץ' די קר...